← חזרה

03/10/2026 - למידה בחירה יצירה

המדע התחיל חוקר את תופעת החומר וכבר לוקח תחת חסותו תופעת חיים, זיכרון, …
נדמה שהמחקר המדעי מנסה להכליל ולמצוא את חוק החומר. משפט רחב וארוך שיתאר את התנהגות החומר בשלמותו. 
אני בספק אם הפרויקט המדעי יגיע להסברת הבחירה והיצירה. תופעות הרוח.
בעיית הקריסה בפיזיקת הקוונטים - נראה שיש הסתברות והחומר לקח את ימין ולא שמאל- למה? התשובה היא בחירה? רוח?

נדמה שרמת החירות שיש לאדם משפיעה על תחושת האושר שלו.
אפשר להגיד שאדם חסר בחירה הוא אומלל. אומלל גם האדם אשר חסר ידע בנוגע לאפשרויות שלו. רצון להשתפר מהמצב הנוכחי לא פוגע באושר, כי הוא אפשרי. הרצון לעוף בלי כנפיים, או להיות חבר של אנה די ארמס - יכול לאמלל את האדם. מכיוון שהדבר לא תלוי בבחירתו בלבד. אלא בחוק הטבע או בבחירת אדם אחר.
על האדם לבחור בגבולות השפעתו ויכולתו. 
האם אדם חסר חירות יכול להיות מאושר? אולי- כל עוד הוא מקבל תחושה של בחירה, וללא הרבה מאמץ מצד הסוהר, יהיה קשה להסתיר מאדם את העובדה שהוא כלוא בכלא. גם אם יש מספיק משאבים- אם תשאל אדם אם הוא מעדיף לחיות במטריקס באושר או בעולם האמיתי עם חוויות אמיתיות- נדמה לי שיעדיף את העולם האמיתי, מאשר לחיות תחת אשליה. גם אם יעדיף אחרת, לדעתי בחירה זו נובעת מבורות. And maybe ignorance is bliss, but I don’t feel like that.

אולי כפי שלי יש חוויה, גם לחברי יש. ואולי גם לכל יצור חי. ואולי אף לכל חומר, גוף בעל מסה- אשר נע במהירות נמוכה ממהירות האור וחווה passage of time.
המוח הנויורוני או אפילו המחשב הביולוגי לומד מהניסיון, מהחוויה. שואף לאיזון המערכת ולציפייה של העתיד לבוא. מתוך זה הוא מכליל ומסווג. מעבד את המידע הגולמי.
ישנה הרגשה שבהווה, בעכשיו, יש אפשרויות, וכל רגע חולף טומן בחובו בחירה.
יצור חי הוא גוף עם מערכת פנימית, אשר מגיב לסביבה החיצונית בצורה שונה מהגוף חסר החיות, שמגיב לכוחות המופעלים עליו מחוץ בלבד. וזה הוא קסם הבחירה? הדרך של מערכת לשרוד מול מערכת חיצונית?

המרחב של עולם החומר גדל עם חלוף הזמן.
ועולם הרוח והחוויה מרגיש גם הוא מתרחב וחושף תופעות חדשות. היצירה שהיא אומנות, אשר כוללת בתוכה גם את המדע שהיא יצירת אומנות חסרת צורה בחומר - היא קיימת רק בשכל. יצירה בלי סוף. יצירה איננה יש מאין, אך ללא ספק החידוש אפשרי.
בעבר חששתי שלמידה יכולה לפגוע ביצירתיות, אולי עדיף לא לשמוע ולא להכיר את הקיים בשביל להיות מסוגל ליצור. במצב כזה אדם מוותר על ההיסטוריה ומתחיל מ0. בגישה זו אפשר להגיע ליצירות מיוחדות ומעניינות, אך האדם לא מבודד ובגישה זו הוא בוחר ליצור מתוך הנסיבות אליהן נחשף, טווח ראייה צר.
התחלנו מאקראיות והמשכנו עם דלות, אני לא חושב שאנחנו מתקרבים בדרך זו לקראת יצירתיות.
חידוש ויצירה נבנים יותר יפה על כתפי ענקי ההיסטוריה, יש יופי רב לפרויקט המדעי ולהמשיכו נראית לי כמו מטרה הרבה יותר אפשרית, נגישה. באותו אופן גם היצירה המוזיקאלית, הקולנועית, הקומית, וכו- בשביל להתקדם צריך להכיר את המצב הנוכחי ואת התהליכים שהובילו אליו.